תערוכה 09.02.08-08.03.08 > תמר שקין פרדו / בייבי בום ברח

תחביר העבודות  בתערוכה “בייבי בום ברח” קושר ציור, מיצב ווידיאו אל מערך מורכב של אפשרויות פורמליסטיות ותמטיות הנוגעות ברגעי מעבר, שינוי וניסוח מחדש של מצבי חסר ושפע, קיום וחידלון.

כותרת התערוכה מייצרת נקודת מוצא בסיסית באשר להווייתו של דור הבייבי בומרס, ילידי השנים שלאחר מלחה”ע השנייה, בין אמצע שנות הארבעים ועד שלהי שנות השישים, בארה”ב, על השפע והריקנות הכרוכים באופן בלתי נפרד במהות קיומם: ריבוי לידות בעקבות שנות מלחמה הממלא חסר מספרי ורגשי. המשכם של בני דור זה בקיום והתבגרות בתוך פריחה ושפע כלכלי גדל והולך. אלו מלווים בהכרה הכואבת או לחילופין מנחמת שהריק כנראה רק מצמיח ריק רחב יותר, בעקבותיה פועלים הדורות הבאים.

האנלוגיה המיידית למציאות המקומית רוויית הדם, בין אם בישראל או בסביבתה, על מחזוריות קבועה של בייבי בומרס שלאחר מלחמת ששת הימים, יום הכיפורים, מלחמת המפרץ הראשונה ומלחמת לבנון השנייה. הלידות, הריקון, והסגידה לשפע. נגיעתה העדינה של שקין מרפרפת על סוגיות סוציולוגיות אלו, ומחלצת מתוכן הצעה חזותית מגוונת ומרשימה.
הצעה זו באה לידי ביטוי בביסוס מחזוריותם של מעגלים הנעים מהפרטי והאישי המסומן בתערוכה בין היתר כמרחב נשימה, באמצעות שתי עבודות עץ המתחקות אחר מבנה מערך הנשימה בנחירי האף: ימין ושמאל, המוצבות משני עברי הקיר המרכזי בחלל הגלריה.  המשכה במעבר ממיקצב הנשימה, אל הכללי, המתייחס אל מושג הזמן שנוכח בעבודת הווידיאו המוצגת בהקרנה כפולה: על הקיר, כפעולה של רישום ומחיקה, ובהקרנה על הרצפה הממוקדת בגוף, מייצר הפעולה, והתנהלותו במרחב הזמן.
הציור והרישום הכלולים בתערוכה בוחנים את מצבי השפע, העודף, והחסר המתקיימים בפועל זה לצד זה, כאשר הדרישה לקיום חורגת ממקומה הביולוגי אל בסיס התהוותה מתוך וואקום של ריק או לחילופין, ניגודו.
עבודות הבטון היצוקות על הרצפה מחזירות אותנו אל נקודת התחלה וסוף זו.
תחושה עמוקה של אבדן מלווה את השימוש בנזילות החומר האמורפיות, המאזכרות מאגמה שנקרשה. מקורן של יציקות אלו היה בשימוש בבטון לצורך התוויות שטחים לקבורה עתידית.
בחינתה של שפה גרפית של סמלים אותם משכילה שקין להמציא, מחוללת מסלול מקביל לאמורפיות של הבטון, אך למעשה מסמנת את הקשר ההכרחי בין מצבים קיומיים בסיסיים של סדר וכאוס, נוכחות והתפוגגות.