תערוכה 01.07.23-19.05.23 > נועה קלגסבלד ושני דגן / ארץ

אֶרֶץ אֶרֶץ וּבָנֶיהָ הָרַבִּים

וּלְכָל אָדָם אַרְצוֹ שֶׁלּוֹ אוֹתָהּ הוּא נוֹשֵׂא בְּלִבּוֹ

בְּמַרְאֶה אֶרֶץ זוֹ הוּא בָּחַר לְפִי רְאוּת עֵינָיו

הִיא חוֹלוֹת, סְלָעִים וּמַיִם שֶׁאֶפְשָׁר לָגַעַת

בָּהֶם, מְעֹרֶבֶת בְּנוֹפֵי דִּמְיוֹן שֶׁרַק הוּא רוֹאָם

(פטר מירום, “ארץ בראשית”, 1966)

דורות של צלמים יצאו לתור את הארץ, להישיר מבט אל הנוף המקומי לחשוף אותו במלוא הדרו ודלותו. ב”ארץ” מתחקות דגן וקלגסבלד אחרי “אבות הצילום” שלהן, מעלות שאלות על מקומו של הצילום כאמצעי לסימון טריטוריה, על הפערים שבין מבט גברי לנשי ועל המתח בין הנשגב לגשמי

העיסוק בנוף הישראלי החל אצל דגן וקלגסבלד בתקופת הקורונה בחיפוש אחר מרחבים פתוחים וקו אופק אינסופי. היציאה לטבע נעשתה בהשראת קבוצת הצלמים האמריקאית 64/אפ שפעלה בארה”ב בתקופת השפל הכלכלי הגדול של שנות ה-30 ותיעדה את נופי ארצות הברית במלוא עוצמתם ותפארתם. באמצעות צילום טכני מדויק ומרהיב ביקשו הצלמים לספק הפוגה מהמציאות וקשיי היום-יום, תוך ניסיון להגדיר מחדש את תפקידו של מדיום הצילום

הבחירה לצלם במקומות המזוהים מאוד עם צלמים-גברים-ישראלים, בשיאו של הקיץ תחת השמש הקופחת, מהווה עבורן זיכרון של מבט גברי מקומי, תקיף, מחוספס ולא מתנצל. הטריפטיך הגברי מעניק פרשנות ונתבך נוסף לכל אלו ומעלה שאלות על יחסי הכוחות בין אדם לטבע, בין גברים לנשים ובין הצלם למושא הצילום

החיפוש אחר נוף  פתוח הביא את קלגסבלד ודגן לברוא לעצמן את הנוף אותו ייחלו למצוא. באמצעות חיבור ועיבוד של צילומים שצולמו במקומות ומועדים שונים, נוצרו תצלומים פנורמיים פתוחים ורחבים החושפים מניפולציות וויזואליות המפרות את הממד התיעודי של צילום הנוף הקלאסי. כך נוצר “נוף ישראלי חדש”, ארץ אלטרנטיבית המנותקת מזמן, מקום או פרספקטיבה