תערוכה 24.06.17-28.07.17 > חניתה אילן וטל גפני / "אֵם" בגלריה המרכזית | אניה קרופיאקוב "כמעט כמו השטן" בסטודיו אמן אורח
חניתה אילן וטל גפני – אֵם
Em / Hanita Ilan and Tal Gafny
התערוכה בגלריה המרכזית נוצרה בתהליך עבודה משותף של שתי האמניות הממוקד בבחינת יחסים של קירבה, צפיפות ומרווחים רעיוניים ופיזיים. אופיו המשחקי של התהליך המשיך אל תוך מרכיבי התערוכה והצבתה
אניה קרופיאקוב – כמעט כמו השטן
almost like a devil / Ania Krupiakov
כמעט כמו השטן הן כל אותן נגזרות של הגטו הרוסי וההשלכות של פירוק ברית המועצות לשעבר על ישראל. הדי התופת שמדינות אלה הכניסו אל תוך המעטפת התרבותית שלהן שנפרצת כל פעם מחדש במקום אחר
אַם
התערוכה היא תוצר עבודתן המשותפת של חניתה אילן וטל גפני במשך למעלה משנתיים. משך הזמן אפשר לשתי האמניות לקיים מהלך עבודה שהתבסס על פגישות, שיחות, והחלטות שהתקבלו במשותף. כך שברור לחלוטין מה עשתה כל אחת מהן ועם זאת עדיין חשוב לציין את שיתוף הפעולה המשמעותי והאמון ההדדי הנמצאים ונוכחים בתוצרי התהליך המשותף. אופיו המשחקי של תהליך העבודה וההצבה נוכח במרכיבי התערוכה ובהצבתה.
עבודתה של חניתה אילן טעונה בחיבורים בין עבר והווה: היסטוריה של המזה”ת ויחסיה הטעונים עם ארכיאולוגיה: הרגל של קונסטנטין המופיעה ומתפוגגת על הגלילים המוצבים כעמודים בחלל, מקדשים חרבים בפלמירה, סוריה, שעלו לתודעה בשנים האחרונות עקב המלחמה המתמשכת בסוריה, ושליטתה של המדינה האסלאמית (515!) באזור המדבר הסורי. תצלומיהם של שרידי שרידים מפלמירה היו נקודת מוצא לשתיים מעבודות הציור המוצגות בחלל השחור. לצידן נמצאות גם שכבות של מרכיבים אישיים, ופורמליסטים: מלבן צהוב מפורק לעיגול וחלקים נוספים שצורתו הראשונית מתייחסת לציור ופירוקו מתייחס אל מקום הצבתו, חלל הגלריה. היבט נוסף ליחסים שבין הרס ובנייה או הקמה.
טל גפני מייצרת נוכחות מורבידית של דימויים המרפרפים סביב ומזמנים מחשבות על סוף, התוויות קצה הנמצאות בדימוי המצבה הנמצא בגלריה ועל פניו חרוט גל מופשט, שהשימוש בפיגמנטים מציף ומחדד.
היחסים שבין המוסדר לכאוטי, השלם למפורק, שבים ונחשפים באופנים שונים בשברי צלחות הפלסטיק, ביציקות ושבריהן שנעשו לפיהן, בעבודת הוידיאו בה חלקי עבודות של אמנים אחרים מתגלגלים לנקודות מוצא לתרגול והיכרות מתווכת עם אמנות “עכשווית” שהייתה אופנתית לא מזמן, ונזנחה ע”י עושיה. גבה מכווצת המרחפת מעל מנסחת נוכחות גופנית ספק זועפת ספק מרוכזת, קרובה לעין וקריאה עקב היותה משקפת הבעה, אולי יותר.
התערוכה ממוקדת בבחינת יחסים של קירבה, צפיפות ומרווחים רעיוניים ופיזיים: הגריד המופיע באופנים שונים בהצבה, המרחקים בין אובייקטים, לעתים בצפיפות ובמגע ישיר ולעתים תוך ריווח ומתן מרחב. כותרת התערוכה אָם מתייחסת אל המרווח הגראפי בין מילים בטקסט.
