תערוכה 28.10.11-03.12.11 > גילית פישר / לפני 1 מה את סופרת

פרפרי תעתוע?*

נדמה כי נזילותו המופלאה של  הציור היא התכונה הבולטת העולה מתוך מבט מהיר על עבודותיה של גילית פישר.  משימותיו הבלתי אפשרויות של מדיום בו העובדתי והבדיוני נוכחים כתף אל כתף  במאמץ משותף לגשר בין מה שניתן לראות לאשר חשוב להראות.

המעברים בין עבודות בדיו על נייר, לציורים גדולים בטכניקה מעורבת (שמן, אקריליק, עפרונות צבעוניים ושימוש בחריטה) כולם חושפים קצות עצבים רוטטים הטוענים את הציור בטעמים חמוצים מתוקים של תובנות על הנראה לעין ואודות  מה שנמצא ממש מתחתיו.

יחסי הגודל המשתנים  נוכחים לא רק בפורמט הציור אלא גם בדימויים בהם נעשה שימוש (למשל העבודה מגדל שלום בלב). משחקי פרופורציות אלו הנם אפשרות בסיסית להפגנה חזותית של הדמיון, לצידם השימוש במילים מנוקדות ולכן קונקרטיות מתמיד המשויכות לכאורה לילדותי, ומנגד החריטות, הכתמים המדממים או לחילופין מתפשטים. לכל אלו יש מספר מכותבים הנעים בין פנטזיה מתקתקה למסויט.   הדימויים נשענים על אמורפיות החומקת ממשמעות ברורה ומיידית, ומאידך בונה תמונת עולם בהירה ומורכבת של הפגנת כוח של דמיון על הקצוות המנוגדים הלכודים בו.  הילדותי שבדרך כלל משויך לתמים או חסר תחכום, דווקא מדגיש במקרה זה בהירות, ישירות, ובעיקר ניקיון מכל הסחות דעת זרות (סוגיית ה”יפה” למשל) הפוגמת בפוטנציאל הרחב של הדמיון.

אבחנותיה החדות של פישר על היחסים שבין תחימה להכתמה, מילה לסימן, מצליחות לשחזר בנייה של מערכי תובנות ראשוניות ולכן גם משמעותיות, החושפות את נוכחותו של מבנה שלד תודעתי, בסיסי, של עולם מושגים תרבותי המתקיים בסבך ההקשרים שבין מציאות לדמיון. (למשל העבודה אפריקה ישראל).

הציור לפי פישר לא רק לכוד בסבך רצוי מאד זה, אלא גם משכיל לשוב ולייצר את עצמו מתוכו. זהו עולם קליידוסקופי של חלקי השתקפויות השבים ומשתברים בתוככי עצמם ועם זאת לא מהססים לחשוף עצמם ככאלו: שבורים, ופגומים, ומזמינים את המתבוננים בהם למהלך אמיץ של הכרה בחלקיות, באי השלמות, ובאפשרות הברורה לכאב הטמונה בם.

*כותרת התערוכה: לפני 1 מה את סופרת, מתייחסת לספר היצירה.