Search
Close this search box.

תערוכה 24.11.07-30.12.07 > דרך קירות | Walking Through Walls

משתתפים: פיליפ אנדרסון, אלכס בייקר, פיליפ האוסמאייר, סוזנה יולט, פיונה ג’קסון דאונס, דן לוק, לורן ניסון, מרגרט או’בריאן, פלורן פינזוטי, אהד זהבי.
קיימת תיאוריה הגורסת שעצם או גוף יכול לעבור למעשה דרך קיר מוצק. רעיון זה, הממשיך את התופעה של תיעול קוונטום (Quantum Tunnelling) מתרחש ברמה של אטומים סביבנו כל הזמן. אנו, על מידותינו האנושיות עשויים ברגע מסוים לעבור דרך קיר או לפחות ישנו סיכוי לכך לפי חוקי ההסתברות. מניחים, באופן גס, שההיתכנות לקיים מעבר מעין זה דורשת זמן שהוא בערך מחצית מגילו הנוכחי של היקום. אם כן, בהינתן מספיק זמן, ממילא כל הגבולות של חוץ ופנים הם בעלי פוטנציאל חדירה.

האמנים המשתתפים בתערוכה זו כולם בוגרי התואר השני בסלייד, בית הספר לאמנות באוניברסיטת לונדון (UCL), מ-2001 ואילך. העבודות חולקות מכנה משותף של רגע או מבט חטוף על משהו חולף החוצה גבולות, ומצבים מנטליים, גופניים, רגשיים ומדומיינים. למרות שהאמנים חיים ועובדים בכל רחבי אירופה כיום, העבודות הכלולות בתערוכה זו נעשו במקור בלונדון וניזונו מהתנסות ישירה בחיים בעיר זו על צפיפותם וריבויים של גבולות ושוליים המתקיימים בה.

עבודתו של פיליפ אנדרסון עושה שימוש ברעש סטאטי המייצג מעבר בין שכבות, חיפוש מנטלי אחר סיגנל בתוך הרעש.
עבודתו של אלכס בייקר “ניסיון לדחוף צליל דרך קיר” עושה בדיוק מה שהבטיחה הכותרת.
פיליפ האוסמאייר משתעשע עם גבולותיהם של חלל ממשי וחלל מוקרן: אסטרונאוט נצפה בפינה חשוכה, שקוע במשימה של תיקון חוטים וצנורות.
סוזאנה יולט מציגה ריבוי סצינות קלישאיות הלקוחות מאופרות סבון, בכולן מתרחש ויכוח המסתיים בנשיקה. אלו ערוכים ב”לופ” ומציגים דימוי דוחה ומושך בו זמנית.
התצלום של פיונה ג’קסון דאונס מתרכז בגבול פיזי ומטאפורי בין מקום אחד לאחר מחוברים על ידי תשוקה רגשית או קרבה.
עבודתו של דן לוק מתייחסת אל תיאטרון בובות ואנימציה בהם מתקיים יחס הדוק בין שני מסכים. לורן ניסון כוללת את הצופה במרחב ההקרנה באמצעות חיבור מעודן של צללים מצולמים עם אלו שיוצרים גופם של הצופים עצמם.
מרגרט או’בריאן נעה בעבודתה בין חלל פנימי וחיצוני, קלסטרופובי ופראנואידי, המייצר תחושה בלתי נשלטת של פלישה.
האנימציה של פלורן פינזוטי מתייחסת לפעולה הפשוטה של שתייה מפחית תוך חזרה נטולת סיום. סרטו של אהד זהבי מתחיל עם התייחסות לציור המהווה נקודת מוצא למסע חיפוש תוך שימוש בתצלומי סטילס וחזרה על מלים ומחוות ברחבי לונדון, שם הכל מתרחש.
זו תערוכה ראשונה בישראל לכל האמנים המשתתפים.