תערוכות / Meridian, לירון רוטמן
18.02.12-14.01.12
Meridian, לירון רוטמן

מיפוי ושאלות אודות התמצאות במרחב לא יהיו המושגים הראשונים שיעלו על הדעת באשר לעבודותיה של לירון רוטמן, ללא קיומה של הכותרת “מרידיאן”. עם זאת צורך מתמיד, קיומי, בהתמצאות בסבך של הקשרים הוא הצעה אפשרית להתבוננות בתערוכה זו.

יכולת זיהוי של המפתיע, המזעזע, או הלא צפוי, המתרחש ברגעים הסתמיים, היא נקודת מפתח בעבודות המוצגות בתערוכה. זיהוי זה לא מסתפק רק בדימוי כפי שנראה לעין אלא מוכל גם באמצעי הציור: מצעיו השונים בעבודות שונות, דרגות משתנות של סמיכות של צבע, אטימות ושקיפות, כל אלו נענים למהלך של ציור לפי תצלום או לחילופין לעריכה של דימויים במהלך סידרתי הבוחן את ערכיהם המשתנים: כלי עבודה שמתגלגלים לסמלים, דמויות מוכרות שהופכות לאיקונות, ומחווירים או מתפוגגים. מהלכים אלו חושפים את העניין ביחסים הטעונים שבין חיים למוות כפי שנרצה להבינם, והאקראיות המפרקת הקשרים תרבותיים כגון אלו ומצביעה למעשה על חוסר תקפותם. המבט הישיר אל מה שלא נרצה לראות עושה שימוש מושכל בציור כפילטר הממסך אך לא ממש מסתיר את הקשרים שבין דימוי ומרכיביו החומריים. המקורות לעבודות הם אישיים אך גם כלליים, דימוי הלקוח מתצלום עיתונות לצד תצלום שמקורו באלבום משפחה. הכללי הופך לאישי והאישי מוצא אל הכלל. ההקשר הביוגראפי נותר בסופו של דבר כנקודת אחיזה חלקלקה: הוא שם אך קשה להיתפס בו. הבחירות הציוריות לא מציעות נחמה, אלא מאלצות להישיר מבט אל מה שהיינו מעדיפים לא לראות: חייהם הקצרים ומותם הלא נחוץ של עופות, פינה באתר נופש שהפכה למלכודת מוות. תחושת המרחב הקיומי החלקלק הופכת לנוכחות פיזית בגלריה הפנימית בה דרך מוארת באפילה, ודימויי מטמורפוזות של כלי עבודה משחזרים למעשה תחושות של אבדן, וחוסר מסוים של יכולת ראייה.