תערוכות / חברים דימיוניים, רקפת וינר-עומר | יעל גסר והגר ציגלר
11.11.09-10.10.09
חברים דימיוניים, רקפת וינר-עומר | יעל גסר והגר ציגלר

תערוכתה של רקפת וינר-עומר, “חברים דימיוניים”.

התערוכה היא תוצר תהליך עבודה בן שלושה שבועות שנעשה בחלל הגלרייה ששימש כסטודיו. התערוכה כוללת ציורים שנעשו קודם להבאתם למקום, עבודות וידיאו שצולמו בימים הראשונים לשהותה של האמנית בחלל, ומיצב שניבנה בהדרגה במהלך השהות בגלרייה. ספר אמן שהוכן על ידי רקפת וינר עומר קודם לכניסתה ותחילת עבודתה בחלל, יושק במועד הפתיחה. הספר נתמך על ידי מועצת הפיס לתרבות ואמנות, וקרן יהושע רבינוביץ’.

בגלרייה העליונה תוצג תערוכתן של יעל גסר והגר ציגלר הכוללת עבודות בצילום, ריקמה, רישום ווידיאו. קיומו של הצילום כמדיום ראשוני, המתפקד לחילופין כסקיצה בדרך לעיבוד חומרים במדיום אחר, או כאמצעי ייצוג בפני עצמו, מרכזי בתערוכה. העבודות המוצגות קושרות בין האישי, הפרטי והמשפחתי אל הסימבולי, הכללי או המרחבי. התערוכה בגלריה העליונה נאצרה ע”י ורד זפרן גני.

יעל גסר, הגר ציגלר: עבודות חדשות.

חוט דק של הומור חד אבחנה מקשר בין עבודותיהן של יעל גסר והגר ציגלר. שתי האמניות, בוגרות המחלקה לצילום בבצלאל, עושות שימוש ראשוני בצילום כחומר גלם, סקיצות מצולמות מקבלות בהמשך ביטוי באמצעים שונים: רישום, או טיפול ידני בצילום ניכר בחלק מעבודותיה של יעל גסר. הגר ציגלר לעומת זאת עושה שימוש משועשע, עמלני, בריקמה, בחלק מהעבודות. בחירה הסותרת את מהירותו של הצילום.

שני מושגי יסוד עקרוניים בתערוכה זו הם יופי ופגם. יכולת הזיהוי הרגישה של ה”פגום” מטפלת בפתיינותו המתעתעת של ה”יפה” באופנים שונים בעבודות המוצגות בה.

בחירותיה החדות של גסר מציבות אלו לצד אלו אובייקטים זנוחים וצמחייה המשרים אלו על אלו תחושה חריפה של חד פעמיות.

עבודת הווידיאו מתמקדת ב”כוריאוגפיה” של צבי מים, כמעט סרט טבע רווי צבע, אלא שלופ קצר זה הוא החיים במתחם סגור, היום יום, ההרגל ולא הצצה אל עולם מעורר סקרנות אך אדיש לקיומנו, אסונותיו ניכרים, אם גם לא במבט ראשון, והוא אינו אלא ביטוי של המשכיות ויכולת הסתגלות של חיים באשר הם.

עבודותיה של הגר ציגלר עושות שימוש בתצלומי משפחה, חשיפות מרובות המניחות אלו על אלו רגעי צילום הרקומים אל בד. לצידן של עבודות אלו מוצגים תצלומים ממקורות שונים: תצלום מבויים של נערה עם מתווה זהוב של קרני צבי, תצלום בריכה מרוקנת בזמן שפל, על חוף, אופנוע כחול רקום בגובלן, ודיוקן עצמי בעיניים עצומות ופלסטר.

חשיפה בצילום מתכתבת עם חשיפה בחיי היום יום, המשפחתיות כמקור, מקומו של דימוי כקישוט אפשרי, כל אלו מייצרים מארג מורכב של הקשרים המטעינים את מושג הצילום בנוכחותה הקריטית של העין הבוחרת, בוחנת, או נעצמת.

העבודות המוצגות בתערוכה מבססות בבחירותיהן אלו מערך הקשרים הנע בין האישי, הפרטי והמשפחתי אל הסימבולי, הכללי או המרחבי.