תערוכות / אנג’לה קליין
01.05.10-27.03.10
אנג’לה קליין
אוצרות: ורד זפרן גני

תערוכת היחיד של אנג’לה קליין מתבססת על מנעד רחב של מקורות, דימויים, ומדיה. ניירות ספוגים בכתמי צבע כחולים, שחורים, וזהובים, לצד אובייקטים ממקורות תרבותיים ואישיים שונים. כל אלו מייצרים אינדקס של מצבי מחשבה, עשייה, ושיח הארוגים האחד באחר.

 המחשבה על ציור, כתם וצבע מתממשת במהלך מיצבי מורכב, הבוחן ומאתגר את חלל הגלריה כמיכל:  יכולות ההכלה והשפיכה, חשיפה וצמצום נוכחות בו זמנית.

מספר תצלומים מתוך קבוצה העוסקת ביחסי גוף והצבע הלבן, שנעשתה לאחרונה בעת שהייתה של קליין בדיסלדורף, פועמים כדופק בחלל.

מקומו של הצילום בהקשר זה הוא ענייני: דיווח אודות פעולה. העבודות מרחיבות את ההקשר הפרפורמטיבי של תנועה, מפגש, ומגע בין האמנית ואנשים עמם התקיים שיח בסביבת העבודה: הסטודיו בו שהתה בדיסלדורף במחצית השנייה של השנה שעברה.

התנועה המגולמת בעבודות הנייר בחלל המרכזי, הופכת בתצלומים אלו לתנועה רגשית, רעיונית, וגולמית במידה רבה, הנמצאת בבסיס בנייתם של יחסי היכרות בין אנשים. מקומם של התצלומים בתערוכה מתממש בפועל במהלך פיסולי, וחורג אל מעבר למחשבה הראשונית אודות צילום דיוקן.

מדפי הזכוכית המופיעים לאורך שלושה קירות מותחים למעשה בכל שלושת חללי הגלריה אפשרות הצבה של אובייקטים ופיסול זעיר ששב וקושר את מרחב הסטודיו וסביבת התצוגה.

קבוצת עבודות מאורכות המאזכרות עמודים צינוריים שחלקם נטבלו בפיגמנט כחול, וארון מגירות הנעולות באמצעות צינוריות זכוכית, הנמצא בחלל סמוך הנם לכאורה ביטויים מובהקים של פיסול. למעשה ניתן אולי להבינם כשאלות אודות המדיום: הנוכחות המופשטת יותר של העמודים על מידותיהם השונות, והקונקרטיות הסתומה במקרה של ארון המגירות, באשר לאותה סוגייה של הכלה ושפיכה שהוזכרה מעל.

התערוכה חושפת למעשה את דופק קיומה ועשייתה של אמנות: רעיונות, חומרים, ושיח משולבים באופן שלא מאפשר הפרדה נינוחה בין עשייה ואופני הצגתה. אשליית הניתוק חיונית ללא מעט אמנים, אוצרים, וגם קהל אמנות, נדמית הכרחית בתהליך הפיכתה של עבודת אמנות לאובייקט נוח לצריכה. קליין בוחרת דווקא להתעקש על ריבוי המרכיבים, והיחסים הטעונים שבין כל הגורמים הללו. המצב העוברי של הביצים המרוקנות התלויות בתערוכה הוא אולי מטאפורה לריבוי האפשרויות והשונות שמציע מודול “טבעי” של טרום בקיעה זה.

ורד זפרן גני